החלטה בתיק ת"א 40507-09-12

בפני מונחת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת: העדר עילה, היות התביעה קנטרנית וכן העדר סמכות מקומית.

המדובר בתביעה נזיקית על סך 100,000 ש"ח בעילה לפי חוק איסור לשון הרע. עפ"י הנטען, הועסקו התובע והנתבעת, במועדים הרלבנטיים לתביעה במספרת נשים ברח' ארלוזרוב בת"א בשם " בוטיק מתי בוקר" (להלן -" הסלון"); בין התובע לנתבעת שררו יחסים טובים, ובמשך מס' חודשים נהגו להחתים זה עבור זו (ולהיפך) את כרטיס הנוכחות במקרה של איחור לעבודה; במהלך  חודש מאי 2012, התעכב התובע בהגעתו לסלון וביקש טלפונית מהנתבעת להחתים עבורו את כרטיס הנוכחות אך הנתבעת לא נענתה לבקשתו ואף דיווחה לבעל הסלון מתי (להלן -" מתי") על איחור התובע לעבודה; התובע ניסה לברר עם הנתבעת לגבי פשר השינוי בהתנהגותה ולטענתו השיבה לו כי " יש לה בעיה עם אנשים כמו התובע"; בסמוך לכך, ומהלך שיחה בין התובע לנתבעת במטבח הסלון נכנס מתי והתובע עדכן אותו כי גם הנתבעת מאחרת לעיתים לעבודה ומבקשת ממנו להחתים עבורה את כרטיס הנוכחות. הנתבעת איבדה את עשתונותיה והטיחה לעבר התובע " לך יא ערבי מסריח, אתם מסריח בדם" (טעות הכתיב במקור ג'.נ) וזאת כאשר הסלון היה מלא לקוחות וכן המשיכה לצעוק לעברו " יא ערבי, מי בכלל מוכנה שערבי מסריח כמוך יגע לה בשיער" (להלן -"האירוע העיקרי"); האירוע העיקרי הפך לשיחת היום בסלון ובעקבותיו סירבו חלק מלקוחות הסלון כי התובע יטפל בשערן ואף פנו באופן אישי לאשתו של מתי בעניין; הנתבעת לא הסתפקה באמור לעיל ואף שלחה מסרונים לנייד של התובע בהם המשיכה לכנותו " ערבי מסריח" (להלן -" האירוע המשני").

מנגד טוענת הנתבעת כי בינה לבין התובע שררו יחסים טובים במהלך כל תקופת עבודתם יחד, אך מעולם לא ביקשה מהתובע כי יחתים עבורה את שעון הנוכחות, ואף לא נהגה להחתים שעון נוכחות עבור עמיתיה לעבודה; האירוע העיקרי לא אירע בחודש מאי 2012 אלא בחודש פברואר 2012 ובנסיבות שונות בתכלית מהנטען ע"י התובעת: הנתבעת הגיעה בשעות הבוקר כרגיל לעבודתה בסלון. מאחר והגיעו מס' לקוחות לסלון והיא לא היתה מסוגלת להתמודד עם כמות הלקוחות לבדה, היא התקשרה למתי וביקשה ממנו שיגיע לסלון ויסייע לה. לאחר מס' דקות הופיע התובע בסלון בסערה ובעודו מטיל אימים ומפחיד את הנתבעת החל לצעוק כלפיה " זה לא יגמר טוב" בנוכחות לקוחות הסלון ואף פנה לאחד הלקוחות הקבועים ואמר בפניו " זה הסוף של רחלי היום". לאחר מכן, הגיע מתי למספרה וגם בנוכחותו המשיך התובע לקלל את הנתבעת ולהמציא סיפורים על התנהלותה של הנתבעת במקום העבודה, הכל על מנת לפגוע במעמדה ולגרום לפיטוריה; על אף התנהגותו הכוחנית והאלימה של התובע באירוע הנ"ל, המשיכו התובע והנתבעת ביחסי עבודה תקינים מאחר והם שני העובדים היחידים בסלון, ולכן מחובתם היה לשמור על אוירה טובה במקום העבודה; הנתבעת מעולם לא אמרה דבר הנוגע למוצאו העדתי של התובע, הן בנוכחות לקוחות והן בהיעדרם, ולפיכך אין לייחס לה כוונה לפגוע במעמדו של התובע בעבודה; התובע טוען כי הנתבעת גרמה לכך שלקוחות הסלון " ידעו כי מדובר בערבי" ומאידך הוא עצמו טוען כי הינו " ממוצא דרוזי"; התובע טוען כי נפגע מעמדו בסלון עקב האירוע העיקרי הנ"ל (המוכחש), ואילו מאידך התובע עובד עד היום בסלון כעובד יחיד לצד מתי; מטענותיו של התובע עצמו עולה "ניחוח" גזעני שכן הכיצד מתיישב בהיגיון כי רק מעצם היות ספר ממוצא ערבי (או דרוזי) לקוחותיו לא יהיו מוכנים כי יגע בשיערם ואם אכן כך הוא הדבר הכיצד התובע מוכן לעבוד בסביבה כה גזענית? הנתבעת מעולם לא שלחה לתובע מסרונים הנוגעים למוצאו הערבי ולא בכדי לא צירף התובע העתקים של המסרונים לכתב תביעתו.

בבקשתה לסילוק התביעה על הסף עותרת הנתבעת לסלק את התביעה מהטעמים הבאים:

היעדר סמכות : בנסיבות העניין, לא מתקיימת אף אחת מהחלופות בתקנה 3 (א)  לתקנות סד"א ועל כן בית משפט השלום בעכו נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה, שכן מענה של הנתבעת הוא רח' הרמה 5 בעיר גני תקווה, אותו אף ציין התובע בכתב תביעתו, אשר אינו שייך למחוז שיפוט חיפה. גם לפי גרסת התביעה לאירוע העיקרי המוכחש "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים" הינו מען הסלון שהוא רח' ארלוזרוב בת"א, אשר בוודאי אינו בתחום שיפוט של בית משפט זה. יתר החלופות בתקנה 3 (א) לתקנות סד"א אינן רלבנטיות.

תביעה קנטרנית וטורדנית ו/או נעדרת עילה: מדובר בתביעה מופרכת וחסרת בסיס של התובע, אשר הוגשה על ידו תוך שימוש לרעה  בהליכי משפט וזאת על מנת להפעיל על הנתבעת לחץ שתמנע מהגשת תביעה נגד מתי, מעסיקה לשעבר, (מעסיקו הנוכחי של התובע) אשר נותר חייב לה כספים מכוח יחסי העבודה ששררו בין הצדדים במשך קרוב לשנתיים, ואף התובע פנה אל הנתבעת ביום 10.7.12 ואיים עליה כי אם לא תפסיק לדרוש ממתי  כסף הוא יגיש נגדה תביעה.

מתגובת התובע לבקשה עולה כי התובע נמנע מלהתייחס לטענות הנתבעת לעניין היות התביעה קנטרנית או טורדנית ו/או נעדרת עילה ומיקד את טענותיו לעניין טענת הנתבעת בדבר חוסר סמכות מקומית כאמור לעיל. עפ"י הנטען בתגובה, התביעה הוגשה בבית המשפט בעכו מאחר ועת שהה התובע באיזור מגוריו, המצוי בתחום שיפוטו של ביהמ"ש בעכו, שלחה הנתבעת מסרונים וכן ביצעה שיחות טלפון עם התובע שמהותם הוא חלק גדול מעילת התביעה של התובע.

הנתבעת הגישה תשובה לתגובת התובע. בתשובתה טוענת הנתבעת כי גם עפ"י עמדת התובע עצמו (המוכחשת) הרי לא מתקיים יסוד הפרסום הנדרש לפי חוק איסור לשון הרע, כאשר בנסיבות אלה, ברור לכל כי דברים כגון אלה, המועברים במסרונים ובשיחות טלפון, הינם לאוזניו ולעיניו של הנמען בלבד, ואף אין כל יסוד להניח כי היו מיועדים לאדם אחר זולתו.

להלן נדון בטענות הצדדים.

כידוע, נדרש כי כתב תביעה יכיל את העובדות החשובות עליהן מסתמך התובע. כתב התביעה אינו מגלה עילה, משמעו כי אף בהנחה שיוכיח התובע את כל העובדות הכלולות בו, עדיין לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו, ולפיכך אין טעם בניהול הליך סרק ויש להורות על מחיקת התביעה. הנה כי כן על ביהמ"ש לערוך מלאכת איזון בין אינטרסים נוגדים. וכדברי השופט רובינשטיין בע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נגד מיכה צח חברה לקבלנות בע"מ (4.6.07):

" על בית משפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס את דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעל דין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת".

עפ"י ההלכה הפסוקה ביהמ"ש ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע, יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט, בבואו לשקול אפשרות זו, ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נגד מיכה צח חברה לקבלנות בע"מ (4.6.07). כמו כן, אמצעי חמור זה יש לנקוט רק במקרים שבהם ברור שהתובע אינו יכול לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את העובדות המפורטות בכתב תביעתו ואף אם תינתן לו רשות לתקנו (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה נגד מזרח שירות לביטוח , פ"ד ה 1585, 1591).  

המבחן לגילוי העילה מבקש להשיב לשאלה הבאה: האם בהנחה שהנתבע יודה בכל העובדות המפורטות בכתב התביעה והתובע יהיה פטור מלהוכיח דבר - האם יהיה זכאי התובע לקבלת הסעד המבוקש ? שאם לא כן - אין עילת תביעה.

בעניינו, העובדות המהותיות עליהן מסתמך התובע בכתב תביעתו הינן כמפורט ברישת החלטה זו ואין המקום לחזור עליהן שוב. באופן תיאורטי ניתן לומר, כי די אם יוכיח התובע את עובדות האירוע העיקרי דהיינו, כי הנתבעת הטיחה בפניו במהלך עבודתם בסלון ובנוכחות מס' לקוחות הסלון את האמירות " לך יא ערבי מסריח, אתם מסריח בדם" ו/או " יא ערבי, מי בכלל מוכנה שערבי מסריח כמוך יגע לה בשיער" כדי להקים לתובע עילת תביעה נזיקית בעוולת לשון הרע, ובמקרה כזה עשוי בית המשפט להקנות לתובע את הסעד המבוקש או חלק ממנו.

מכאן, שכתב התביעה, כפי שנוסח, מגלה עילה כנגד הנתבעת. אומנם הצדדים חלוקים לגבי מועד האירוע העיקרי ונסיבותיו לרבות עצם האמירות הנ"ל ע"י הנתבעת. כמו כן, חלוקים הצדדים גם לגבי האירוע המשני דהיינו עצם שליחת המסרונים הפוגעים לנייד של התובע ו/או שיחות הטלפון הנטענות (שהתובע העלה לראשונה את דבר קיומם לראשונה בסעיף 2 לתגובתו) והיותם מקיימים את יסוד הפרסום הנדרש לפי חוק איסור לשון הרע. טענות הגנה אלה, בעיקר בכל הקשור למחלוקת לעניין נסיבות האירוע העיקרי, מקומם להתברר בבתיק העיקרי ולאחר שמיעת ראיות ולא בשלב מקדמי זה, וברי כי אינן רלבנטיות לצורך הכרעה בבקשה למחיקת התביעה על הסף, בטרם ניתן לצדדים "יומם בבית המשפט" ובטרם התבררה התביעה לגופן של טענות.

לא מצאתי ממש בטענות התובעת בדבר היות התביעה קנטרנית או טורדנית או כי התביעה הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, מאחר ומדובר בטענות שנטענו ע"י הנתבעת באופן סתמי בלא שהוצגה ולו ראשית ראיה מצד הנתבעת כתמיכה בהן. אין בעובדה (שאינה במחלוקת) לפיה התובע המשיך לעבוד בסלון לצד מתי לאחר עזיבת הנתבעת כשלעצמה כדי לבסס טענות אלה ו/או להסביר את "המניע" ו/או את חוסר תום ליבו של התובע בהגשת התביעה. מעבר לכך יש להוסיף ולציין כי התובעת לא צירפה תצהיר לאימות העובדות שנטענו בבקשתה, ובעיקר אימות העובדות לעניין עצם הפניה המאיימת של התובע אל הנתבעת מיום 10.7.12 וכן קיומו  של חוב כספי בין הנתבעת למתי בקשר לסיום יחסי עובד מעביד.       

בחינת כל החלופות המפורטות בתקנה 3 (א) לתקנות סד"א מלמדת כי רלבנטיות לעניינו חלופות 3 (א)(1) ו- 3 (א)(5) לתקנה זו. אין חולק כי מקום מגוריה של הנתבעת הוא הישוב גני תקווה במחוז ת"א וכך גם צוין על גבי כתב התביעה. עוד אין חולק כי האירוע העיקרי, נשוא התביעה, אירע בסלון שמענו רח' ארלוזרוב בת"א השייך אף הוא למחוז מרכז. עפ"י תוצאות בדיקה זו, ומאחר ולא מתקיימת אף לא אחת מהחלופות שפורטו בתקנה 3 הנ"ל, בית המשפט בעכו נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה זו. 

יודגש כי התובע מודה למעשה בתגובתו כי עילת תביעתו ככל שהינה מתבססת על האירוע העיקרי אינה מקנה לבית משפט השלום בעכו סמכות שיפוט מקומית אלא טוען כי האירוע המשני (שליחת המסרונים ושיחות הטלפון) אירעו בעת שהייתו במקום מגוריו המצוי בתחום שיפוט בית המשפט בעכו.

דא עקא, התובע לא ציין כלל בכתבי טענותיו לרבות בתגובה לבקשת הנתבעת את מקום מגוריו כך שלא ניתן לבחון האם חלופה 3 א(5) מתקיימת בעניינו. על פניו, וכעולה מכתבי הטענות "מרכז חייו" של התובע כספר נשים הינו בת"א והתובע אף מתכוון להשתקע בעיר זו (סעיף 21 לכתב התביעה). יתרה מכך, התובע לא טרח לצרף תצהיר לאימות העובדות שפורטו בתגובתו לבקשת הנתבעת.